החלטה בתיק רע"פ 6504/04

1.        זוהי בקשה למתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בע"פ 1056/04, בו נדחתה בקשת המבקש להתערב בעונש מאסר בפועל שהושת עליו בגין הרשעתו בשתי עבירות לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה"). נטען, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על פרשנות שגויה של ההלכה שנקבעה ברע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 769 (להלן: "פרשת ח'טיב").

2.        בכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום בעכו, יוחסו למבקש עבירות לפי סעיפים 12א(ב) ו-12א(ג) לחוק הכניסה. על פי גרסת המשיבה, בין התאריכים 17.8.2003 ו-18.8.2003 הסיע המבקש והעסיק שני תושבי השטחים בעבודות בניין, אף שידע או היה עליו לדעת כי אין בידיהם התרים להיכנס לישראל ולשהות בה. המבקש הודה בעובדותיו של כתב האישום, אולם ביקש כי בטרם יוכרע דינו יוגש תסקיר מבחן, אשר יתייחס לאפשרות של הימנעות מהרשעה. בית משפט השלום נעתר לבקשתו והורה לשירות המבחן על הכנת תסקיר, ומשזה הוגש נאמר בו כי המבקש הינו בעל עבר נקי, מורה בבית ספר, אב לארבעה ילדים, והמפרנס היחידי של משפחתו. המבקש הביע חרטה כנה על מעשיו, ועל רקע כל אלה המליץ שירות המבחן להעמיד את המבקש במבחן לתקופה של שנה, מבלי שיורשע. אולם המלצה זו לא התקבלה, הואיל ובית משפט השלום לא מצא כי הוכחה עילה לסטות מן הכלל לפיו משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את המבצע. בעקבות ההרשעה נגזר למבקש עונש אשר כלל את אלה: חודשיים מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על-תנאי, וקנס בסך 3,000 ש"ח. בנמקו את גזר הדין אמר בית משפט השלום: "ביהמ"ש העליון הורנו (בהלכת תלעת ח'טיב) כי דינם של אלה העוברים על העבירות מסוג דנן, הינו מאסר בפועל של ממש, ללא אפשרות של המרת המאסר בפועל בעבודות שירות" (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 6.1.2004).

3.        כנגד פסק הדין האמור הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. המבקש עתר להתיר לו לחזור בו מהודאתו, הואיל ועל פי גרסתו הוא שאל את הפועלים שהעסיק אם יש בידיהם היתרי שהייה בישראל, והאמין להם כאשר השיבו לו על כך בחיוב וטענו שאת ההיתרים הם שכחו בביתם. בנוסף, טען המבקש, כי העונש שהושת עליו חורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג הזה, בהתחשב בתסקיר החיובי שניתן בעניינו ובנסיבות המפורטות בו, וכן בעובדה כי המבקש הנו חולה אסטמה.

           ערעורו של המבקש נדחה על שני חלקיו. בית משפט קמא דחה את בקשתו להתיר לו לחזור בו מהודאתו, ובאשר לעונש, הפנה בית המשפט לפסק הדין שניתן בפרשת ח'טיב, לפיו יש לנקוט בענישה מחמירה כנגד מבצעיהן של עבירות על פי חוק הכניסה לישראל. מבית המשפט לא נעלמו נסיבותיו האישיות של המבקש ומצב בריאותו, אולם חרף כל אלה לא נמצא מקום להתערב בגזר הדין אשר הוגדר כ"מתון ביותר".

4.        בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הזמין בא-כוחו של המבקש את בית משפט זה "לעצב את התמונה האמיתית אשר ביקש בית משפט נכבד זה לשקף במסגרת פסק הדין שניתן ברע"פ 5198/01 [פרשת ח'טיב] ... ושעניינו רמת הענישה הראויה בעבירות ע"פ חוק הכניסה לישראל". נטען, כי נעשה שימוש גובר באותה הלכה, עד ששוב לא ברור מהן אותן "נסיבות יוצאות מגדר הרגיל" אליהן כיוון בית המשפט ככאלה אשר עשויות לשמש פתח מילוט מגזירתו של מאסר בפועל.

5.        עיינתי בבקשה, אולם לא שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לה. השאלה אשר הועמדה לבחינה נוספת בפרשת ח'טיב, היתה מהי הענישה הראויה בעבירות על פי חוק הכניסה לישראל, ועל כך השיב חברי השופט י' טירקל, על דעתם של השופטים א' ריבלין ומ' נאור, כי "דברו של המחוקק וקולם של הפיגועים מחייבים את בתי-המשפט לאחוז היום באמות-מידה עונשיות מחמירות יותר מאלה שבהן החזיקו, לפעמים, בעבר. דברים אמורים במעשי עבירה העלולים להוליד מעשי זוועה נוראים, ועל התגובה העונשית להיות חמורה וקשה. אם אין עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, יש לגזור עליו - ואפילו הוא אדם מן הישוב שעשה מעשיו מתוך תמימות או מחמת צורך דוחק כלשהו - עונש מאסר לריצוי בפועל, בלי מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות".

           פסק הדין בפרשת ח'טיב ניתן ביום א' בחשוון תשס"ד (18.10.2001), ומטרתו היתה להרתיע מפני ביצוען של עבירות נפוצות, אשר סכנתן לציבור הנה מוחשית באשר הן גבו את מחירן בחיי אדם. ההנחה היתה כי מסר ברור ונחרץ מסוג זה יופנם על ידי כל המהרהרים בביצוען של עבירות על פי חוק הכניסה לישראל, אולם כפי שעניינו של המבקש מלמד (והוא אינו היחיד החוטא בכך), נראה כי מסר זה לא נקלט דיו. עובדה אחרונה זו מקורה אינו בכך שדבר הפוסקים לא היה ברור או שהוא חייב פרשנות נוספת, אלא משום שרבים, וביניהם המבקש, חרף ידיעת העונש הצפוי להם, בוחרים להוסיף ולבצע עבירות לפי חוק זה מתוך שיקול כלכלי קר ומחושב, ובתקווה שיצליחו לחמוק מעונש. ואם נדרשה ראיה לעניין זה, די להפנות לדבריו של המבקש בפני בית משפט השלום, ומהם ניתן ללמוד כיצד הועדפו שיקולים ואינטרסים אישיים על אינטרס הכלל, ובלשון המבקש: "אני במצב כלכלי קשה מאוד בעקבות כך נאלצתי להעסיק את תושבי השטחים. ביקשתי מהם להביא את האישורים והם אמרו לי שזה בביתם ומיהרתי באותו יום ולא עמדתי על הצגת האישורים". הלכת ח'טיב כוונה לנאשמים מסוגו של המבקש, אנשים שהתנהגותם בדרך כלל נורמטיבית שאת נכונותם להתעלם מהוראת החוק ופסיקתם של בתי המשפט, עלולים לנצל גורמים עוינים לביצועם של פיגועים המוניים. עם זאת, ולאור התפיסה לפיה הענישה היא אינדיווידואלית, לא נאמר בהלכת ח'טיב כי גזירתו של מאסר בפועל הוא בבחינת כלל ממנו אין לסטות, הואיל ויתכנו גם יתכנו מקרים בהם נכון יהיה להסתפק בביצועו של עונש המאסר בדרך של עבודות שירות או אף להסתפק בעונש מרתיע אחר. אולם עניין אחרון זה הותנה בקיומן של נסיבות חריגות, וכך ראוי היה לעשות, ועל אלו לא הצליח המבקש להצביע. מצוקה כלכלית אינה נחלתו של מבקש זה בלבד, ולא למותר להזכיר כי מקורה של המצוקה אליה הוא נקלע אינו בגזרת שמים, אלא בהתמכרותו להימורים אשר גררו בעקבותיהם אורח חיים בזבזני.

           כך או כך, בחינת העונש לגופו מלמדת, כי לנסיבותיו האישיות של המבקש ולאמור בתסקיר שרות המבחן ניתן משקל נאות, שאם לא כן מותר להניח כי העונש אשר היה נגזר לו לא היה כה מתון.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ה בתמוז תשס"ד (14.7.2004).

                                                                                                  ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: